שמותParshat Shemot

Exodus 1:1-6:1

A note: this is a creative reading, a drash offered as a way into the text. It does not claim to be what the angels actually say.

Begin on the ground

Rung 1 of 8

The story

What happens, plainly.

A new king rises in Mitzrayim who does not know Yosef. He makes the Israelites slaves and orders the midwives, Shifra and Puah, to kill every boy at birth; they refuse, and Pharaoh orders every boy thrown into the Nile. A Levite mother hides her son for three months, then sets him in a basket among the reeds; Pharaoh's daughter finds him, and his sister arranges for his own mother to nurse him. Grown, Moshe kills an Egyptian who is beating a Hebrew and flees to Midian, where he marries Tzipporah. At Horeb he sees a bush that burns and is not consumed, and from it Hashem sends him back to bring the people out, with Aharon to speak for him. Pharaoh answers by taking away the straw for the bricks, the foremen are beaten, and Moshe cries out, "Why have You done harm to this people?"

Rung 2 of 8

Ein Yaakov

What the sages of the Talmud saw.

Rav and Shmuel disagree about who the two midwives were, and a teaching sides with the view that they were a mother and her daughter: Shifra was Yocheved, who smoothed the newborn's limbs, and Puah was Miriam, who cooed to the babies to calm them. Puah also means she spoke by holy spirit, saying, "My mother is going to give birth to a son who will save Israel."

Sotah 11bEin Yaakov (Glick Edition), Sotah 1:36

When Pharaoh decreed that the boys be thrown in the river, Amram, the leader of his generation, divorced his wife, and everyone followed him. His daughter told him his decree was worse than Pharaoh's: Pharaoh's was against the boys, his was against boys and girls both. He took his wife back under a wedding canopy, with Aharon and Miriam dancing before her, and the ministering angels sang, "a joyful mother of children."

Sotah 12aEin Yaakov (Glick Edition), Sotah 1:39

Rung 3 of 8

The Zohar

The mystical reading.

The Zohar opens Shemot by insisting that the , the divine presence, went down into Egypt with Yaakov. Rabbi Shimon says forty-two heavenly attendants went down with her, each carrying one letter of the Holy Name, and Rabbi Yehudah says the Holy One told His whole celestial family to go down, and that He would go with them. The point is that the Holy One never leaves His people in exile without His presence. (In the language of the sefirot, the is , the sefirah closest to the world; that gloss is ours.) Of the burning bush, Rabbi Tanchum says it appeared at the time of the minchah offering, when the attribute of judgment is strongest; the kabbalists call that judgment . Yet the bush was not consumed. Moshe was afraid the people would sink under their burdens, and the bush showed him that although their lives were made bitter with hard work, like the bush they would not be consumed.

Touch a lit word to find it on the tree.

Rung 4 of 8

The numbers

The letters stop being words.

Moshe
משה

Moshe equals 345

= השם HaShem, the Name
Midrash Lekach Tov, Exodus 3:14
The same three letters, turned around. Lekach Tov, on the verse where Moshe asks the Name, says it in two words: Moshe is HaShem backwards.
Nachash, the snake the staff became
נחש

Nachash, the snake the staff became equals 358

= משיח Moshiach
Chomat Anakh on Genesis 49:22
Ehy‑eh, I will be
אהי־ה

Ehy‑eh, I will be equals 21

No confident match yet.
The Name given from the bush: I will be what I will be.
Tevah, the basket
תבה

Tevah, the basket equals 407

No confident match yet.
Sneh, the bush
סנה

Sneh, the bush equals 115

No confident match yet.
Pharaoh
פרעה

Pharaoh equals 355

No confident match yet.

Every value is computed from the Hebrew letters by code: aleph is 1, yud is 10, kuf is 100, tav is 400, and final letters keep their ordinary value. A match appears only when it is well known. Nothing is invented.

Rung 5 of 8

The angel's telling

The story as the angels tell it.

1:22

Once a king rose who did not remember the man who had fed his country. He put a people to work making bricks, and when they kept multiplying, he told the women who delivered their children to kill the boys. The women feared G‑d more than they feared the king, and they let the boys live.

A mother from the house of Levi gave birth to a son, and he was the Name itself, written backwards so no one would recognize it. She hid him for three months. Then she made him a small basket, coated it so the water could not come in, and set him among the reeds. His sister stood at a distance to see what would happen to him.

The king's own daughter drew him out of the water. And the sister, quick and brave, said, "Shall I bring you a nurse?" So the mother was paid to nurse her own son.

He grew up and ran far away, and he kept sheep in the desert. One day he saw a thornbush full of fire that did not burn up, and a voice called his name out of it twice. He asked the voice for its name. It gave him a name that was only a promise: I will be what I will be.

He was told to throw his staff down, and it became the Redeemer, alive on the ground. He ran from it. Then he was told, "Take it by the tail," and when he reached out and held it, it was a staff in his hand again.

He went back to the king. The king said, "Who is that, that I should listen?" and made the work heavier. The people blamed the one who carried the Name, and he turned and blamed the Name. But the Redeemer was already in his hand. He only had to stop running from it.

Rung 6 of 8

The angel sages debate

Four angels argue over their Torah.

Michael from kindness

“Moshe is 345, and so is HaShem, the Name: the same letters in a different order. The Name lay in a basket on the river at three months old. Kindness does not wait until a child is grown to send him.”

Gavriel from strength

“Look at what was in his hand. The snake is 358, Moshiach, and the first time he saw it he ran away. Redemption is not handed to a man until he can hold it by the tail without fleeing.”

Raphael from healing

“At the bush the Name called itself Ehy‑eh, 21, I will be. The man standing barefoot in front of it was 345, HaShem. The Name that is and the Name that will be met on that mountain, and the one who was already here was sent to carry the one still coming.”

Uriel from light

“Pharaoh is 355 and the bush is 115, and neither has a match. The king had no answer and the bush needed none. The Name spoke from inside the bush, Moshe stood at 345 in front of it, and the snake that is 358 lay at his feet. All of the redemption was in that one small fire before a single plague fell.”

They stand where the bedtime Shema places them: Michael on the right, Gavriel on the left, Uriel ahead, Raphael behind.

Rung 7 of 8

The spaces

Raziel reads the white.

Shemot has five open spaces and two closed spaces in 124 verses.

Open after Exodus 1:7
Open after Exodus 1:22
Open after Exodus 2:22
Closed after Exodus 2:25
Open after Exodus 4:17
Open after Exodus 4:26
Closed after Exodus 6:1, the end of the parsha

From Sefaria's text of the Torah according to the Masorah. An open space (petuchah) leaves the rest of the line empty; a closed space (setumah) is a gap inside the line.

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולן ובנימן דן ונפתלי גד ואשר ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד ויהי כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאר ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה הלכת על יד היאר ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה ותאמר אחתו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את הילד ותאמר לה בת פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את אם הילד ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את שכרך ותקח האשה הילד ותניקהו ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרג את משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן ויבאו הרעים ויגרשום ויקם משה ויושען וישק את צאנם ותבאנה אל רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן בא היום ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן ויאמר אל בנתיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפרה בתו למשה ותלד בן ויקרא את שמו גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה וירא מלאך יהוה אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים ויאמר יהוה ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לחצים אתם ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל יהוה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם יהוה אלהי אבתיכם נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו יהוה אלהי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא נראה אליך יהוה ויאמר אליו יהוה מזה [מה זה] בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישלכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו ויאמר יהוה אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו למען יאמינו כי נראה אליך יהוה אלהי אבתם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויאמר יהוה לו עוד הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג ויאמר השב ידך אל חיקך וישב ידו אל חיקו ויוצאה מחיקו והנה שבה כבשרו והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת האחרון והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאר והיו לדם ביבשת ויאמר משה אל יהוה בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי ויאמר יהוה אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי יהוה ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח ויחר אף יהוה במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האתת וילך משה וישב אל יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום ויאמר יהוה אל משה במדין לך שב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה האלהים בידו ויאמר יהוה אל משה בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המפתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם ואמרת אל פרעה כה אמר יהוה בני בכרי ישראל ואמר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכרך ויהי בדרך במלון ויפגשהו יהוה ויבקש המיתו ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת ויאמר יהוה אל אהרן לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו ויגד משה לאהרן את כל דברי יהוה אשר שלחו ואת כל האתת אשר צוהו וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר יהוה אל משה ויעש האתת לעיני העם ויאמן העם וישמעו כי פקד יהוה את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם תמול גם היום ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך ויאמר יהוה אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו

The scroll runs right to left. Touch a glowing gap.

Raziel רזיאל

This parsha has seven places where the scribe lifts his pen: five open and two closed. I held every one.

The first came right after the people filled the land. It was a good line to stop on, and I left it open, a whole empty line, because I knew what came next. The second came after the king said every boy goes into the river. I opened the line again. Somebody had to make room for the boys he meant to drown, and for the women who had already decided he would not get them.

The third was after Moshe named his son Gershom, a stranger in a strange land. He was a long way from home and he knew it. I gave him a full line to stand in.

The fourth I closed, and it is the one I love most. G‑d saw the children of Israel, and G‑d knew. That is where the verse ends. Knew what? It doesn't say. I sealed the little white space shut around that knowing, so nobody could make it smaller by explaining it.

Then the scribe ran. From the thornbush all the way to the staff, almost forty verses, he never stopped once. Moshe argued and argued, and I wanted to give him a breath, and there wasn't one. You don't get to pause while the Name is talking to you out of a fire.

Two more open lines: after he was told to take the staff, and after Tzipporah said bridegroom of blood. Both times something frightening had happened and been survived. And at the very end, after Hashem says now you will see, I closed it. He has not seen yet. The space is where he waits.

Rung 8 of 8

The vessel

Sandalfon names what holds it all.

Sandalfon סנדלפון

I don't hold the light. I hold what holds it.

This parsha is full of small vessels. A basket of reeds, coated with tar and pitch so the river would stay outside it, and a baby inside. A well in Midian where seven sisters came to water their sheep and a stranger stood up for them. A staff that became a snake and a staff again. A hand put inside a cloak and taken out white with tzara'at, like snow. Water from the Nile poured on dry ground. And bricks, so many bricks, and no straw left to hold them together.

The basket is the one everyone remembers. It held the Name on the water while the king was drowning boys in the same river.

But look at the bush. It is a thornbush, the lowest plant in the desert. Fire came into it and it did not run and it did not burn up. The Zohar says this is the people in Egypt: on fire with suffering and still standing. The letters give the bush no match. It is only a thornbush, and it doesn't need to be anything else. A vessel is chosen for one thing: it does not break when the fire comes.

Moshe took off his shoes in front of it. Everything else in this parsha is a promise that hasn't happened yet: the redemption, the Name that only says I will be. The bush is the one place where it had already happened. The fire was inside, the vessel was whole, and the Name was speaking. That is the whole parsha in a thornbush.

The vesselThe bush that burned and was not consumed

שבת שלוםYou've reached the top of the ladder.

The ladder, every Thursday

One short email before Shabbat: the week's parsha as the angels tell it, with a link to climb it and a sheet to print for the table.

Your email is used only for this note. Every email has a one-click unsubscribe.

שמותParshat Shemot

Moshe

Nachash, the snake the staff became

Ehy‑eh, I will be

Tevah, the basket

Sneh, the bush

Pharaoh

Raziel רזיאל

Sandalfon סנדלפון

The ladder, every Thursday