Angels' Torah logoAngels' Torah

Devarim · All parshiot

דבריםParshat Devarim

Deuteronomy 1:1-3:22

A note: this is a creative reading, a drash offered as a way into the text. It does not claim to be what the angels actually say.

Begin on the ground

Rung 1 of 8

The story

What happens, plainly.

In the fortieth year, on the far side of the Jordan, Moshe begins to speak to all Israel. He tells them again about the road from Horeb: how he could not carry them alone and set judges over them; how the scouts brought back fruit and said the land was good, and the people sulked in their tents and would not go up; how that generation was sentenced to die in the wilderness, all but Kalev and Yehoshua, and how they then went up on their own and were chased down like bees. He recounts the long circling of Seir, the command to pass Edom, Moav and Ammon in peace and pay for food and water, and the victories over Sichon and Og. The land east of the Jordan goes to Reuven, Gad and half of Menashe, and Moshe tells Yehoshua not to be afraid, because Hashem fights for them.

Rung 2 of 8

Ein Yaakov

What the sages of the Talmud saw.

The Mishnah calls the fifteenth of Av one of the happiest days Israel ever had. One reason the sages give: on that day the last of the generation sentenced to die in the wilderness died. As long as any of them were alive, they say, G‑d did not speak to Moshe with favor. Only when all the men of war had died out does the verse say, "Hashem spoke to me, saying": to me, in particular.

Taanit 30bEin Yaakov (Glick Edition), Taanit 4:11

When Moshe is told not to attack Moav, the sages ask why the thought would have entered his mind. He had reasoned that if Midian, who only came to help Moav, was to be struck, Moav deserved it all the more. G‑d answered that His thoughts were not Moshe's: He had two good doves to bring out of those nations, Ruth the Moabite and another from Ammon. Ulla opened with this verse when he went to comfort a rabbi whose daughter had died. If G‑d spared whole nations for two doves, he said, how much more would He have spared her, had there been good still to come from her.

Bava Kamma 38aEin Yaakov (Glick Edition), Bava Kamma 4:1

Rung 3 of 8

The Zohar

The mystical reading.

The Zohar has no section of its own on this parsha.

Rung 4 of 8

The numbers

The letters stop being words.

  1. Moshe

    משה

    Moshe equals 345

    = השם ha-Shem, the Name

    Midrash Lekach Tov, Exodus 3:14; Shelah, Tetzaveh, Torah Ohr 112

    The same letters as ha-Shem, read backward, so the same number. Lekach Tov and the Shelah both point it out. The man who speaks this whole book carries the Name in his own name.

  2. Yehoshua

    יהושע

    Yehoshua equals 391

    No confident match yet.

    391. Its letters are the letters of yeshuah, salvation, and the Bnei Yissaschar (Nisan 4:13) reads his name that way. That is a reading of the letters, not a gematria match. He is the one who will lead them across.

  3. Kalev

    כלב

    Kalev equals 52

    = 2 × 26, the Name 2 times

    The Name twice. He remained loyal to Hashem and was promised the land he walked on.

  4. Aleh, go up

    עלה

    Aleh, go up equals 105

    = the number of verses in this parsha

    Moshe's word at the border (1:21): Go up, take possession. 105 is also the number of verses in this parsha.

  5. Devarim, words

    דברים

    Devarim, words equals 256

    No confident match yet.

  6. Eicha, how

    איכה

    Eicha, how equals 36

    No confident match yet.

    How can I bear you alone? (1:12)

Every value is computed from the Hebrew letters by code: aleph is 1, yud is 10, kuf is 100, tav is 400, and final letters keep their ordinary value. A match appears only when it is well known. Nothing is invented.

Rung 5 of 8

The angel's telling

The story as the angels tell it.

1:23

At the edge of a river, in the last year, the one whose name was the Name gathered everyone and began to talk. He had a great deal to say and not much time.

He reminded them of the mountain they had left. It was a short walk away, and it had taken them a whole lifetime.

He told them how he had once cried out, How? How can I carry all of you by myself, your trouble and your weight and your quarrels? So he chose wise people and set them over many and over few, and told them to be afraid of no one when they judged.

Then he told them about the border. He had said one word to them there: Go up. It was a small word, and it held everything. They sent men ahead instead. The men came back with fruit in their hands and said the land was good, and still the people sat in their tents and sulked and said they had been brought there to die.

So the word waited. The ones who refused it walked around a mountain until they were gone. Only two were promised the land: the one who held the Name with both hands, because he never let go of it, and the one who stood beside the old man and would lead the children in.

On the way they passed their cousins quietly and paid silver for every cup of water. Two hard kings would not let them pass, and both fell. Then the old man turned to the one who would lead them and said: Don't be afraid. You will not be fighting alone.

The word he had said at the border was still there when the children came back to it. Go up does not wear out. It waits, as long as the whole telling, for someone ready to hear it.

Rung 6 of 8

The angel sages debate

Four angels argue over their Torah.

Michael from kindness

“Aleh, go up, is 105, and the parsha is 105 verses long. The whole portion is that one word, and it was given to them on the first day. They could have gone up that same morning.”

Gavriel from strength

“They could not, because they were not ready, and an open door is no use to people who are afraid of the room. Kalev is 52, the Name held twice over. Out of that whole generation the land went to the one who held on with his whole heart, and to the one who would lead.”

Raphael from healing

“Then let the two of you cross together. Moshe is 345, ha-Shem, and Yehoshua is 391. The one who carries the Name stays on this side of the river and puts it into the hands of the one who will carry the people over, and what was offered freely and what had to wait go over the Jordan in one man.”

Uriel from light

“Devarim, words, is 256 and lands on nothing. Words by themselves have no match. Inside them is one word that matches the whole parsha, and Moshe spends every verse saying it again until the children can hear it.”

They stand where the bedtime Shema places them: Michael on the right, Gavriel on the left, Uriel ahead, Raphael behind.

Rung 7 of 8

The spaces

Raziel reads the white.

Devarim has no open spaces and five closed spaces in 105 verses.

  • Closed after Deuteronomy 2:1
  • Closed inside Deuteronomy 2:8
  • Closed after Deuteronomy 2:16
  • Closed after Deuteronomy 2:30
  • Closed after Deuteronomy 3:22, the end of the parsha

From Sefaria's text of the Torah according to the Masorah. An open space (petuchah) leaves the rest of the line empty; a closed space (setumah) is a gap inside the line.

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם יהוה אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון ונסע מחרב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי כאשר צוה יהוה אלהינו אתנו ונבא עד קדש ברנע ואמר אלכם באתם עד הר האמרי אשר יהוה אלהינו נתן לנו ראה נתן יהוה אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך אל תירא ואל תחת ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל וירגלו אתה ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר יהוה אלהינו נתן לנו ולא אביתם לעלת ותמרו את פי יהוה אלהיכם ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם בני ענקים ראינו שם ואמר אלכם לא תערצון ולא תיראון מהם יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם ובמדבר אשר ראית אשר נשאך יהוה אלהיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה ובדבר הזה אינכם מאמינם ביהוה אלהיכם ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם וישמע יהוה את קול דבריכם ויקצף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר מלא אחרי יהוה גם בי התאנף יהוה בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם יהושע בן נון העמד לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה ואתם פנו לכם וסעו המדברה דרך ים סוף ותענו ותאמרו אלי חטאנו ליהוה אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו יהוה אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה ויאמר יהוה אלי אמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי יהוה ותזדו ותעלו ההרה ויצא האמרי הישב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדברים ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה ותשבו ותבכו לפני יהוה ולא שמע יהוה בקלכם ולא האזין אליכם ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כאשר דבר יהוה אלי ונסב את הר שעיר ימים רבים ויאמר יהוה אלי לאמר רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צפנה ואת העם צו לאמר אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו הישבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאד אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם כי יהוה אלהיך ברכך בכל מעשה ידך ידע לכתך את המדבר הגדל הזה זה ארבעים שנה יהוה אלהיך עמך לא חסרת דבר ונעבר מאת אחינו בני עשו הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעצין גבר ונפן ונעבר דרך מדבר מואב ויאמר יהוה אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירשה כי לבני לוט נתתי את ער ירשה האמים לפנים ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים רפאים יחשבו אף הם כענקים והמאבים יקראו להם אמים ובשעיר ישבו החרים לפנים ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם וישבו תחתם כאשר עשה ישראל לארץ ירשתו אשר נתן יהוה להם עתה קמו ועברו לכם את נחל זרד ונעבר את נחל זרד והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה עד תם כל הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה כאשר נשבע יהוה להם וגם יד יהוה היתה בם להמם מקרב המחנה עד תמם ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וידבר יהוה אלי לאמר אתה עבר היום את גבול מואב את ער וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה ארץ רפאים תחשב אף הוא רפאים ישבו בה לפנים והעמנים יקראו להם זמזמים עם גדול ורב ורם כענקים וישמידם יהוה מפניהם ויירשם וישבו תחתם כאשר עשה לבני עשו הישבים בשעיר אשר השמיד את החרי מפניהם ויירשם וישבו תחתם עד היום הזה והעוים הישבים בחצרים עד עזה כפתרים היצאים מכפתר השמידם וישבו תחתם קומו סעו ועברו את נחל ארנן ראה נתתי בידך את סיחן מלך חשבון האמרי ואת ארצו החל רש והתגר בו מלחמה היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום לאמר אעברה בארצך בדרך בדרך אלך לא אסור ימין ושמאול אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק אעברה ברגלי כאשר עשו לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער עד אשר אעבר את הירדן אל הארץ אשר יהוה אלהינו נתן לנו ולא אבה סיחן מלך חשבון העברנו בו כי הקשה יהוה אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך כיום הזה ויאמר יהוה אלי ראה החלתי תת לפניך את סיחן ואת ארצו החל רש לרשת את ארצו ויצא סיחן לקראתנו הוא וכל עמו למלחמה יהצה ויתנהו יהוה אלהינו לפנינו ונך אתו ואת בנו ואת כל עמו ונלכד את כל עריו בעת ההוא ונחרם את כל עיר מתם והנשים והטף לא השארנו שריד רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לכדנו מערער אשר על שפת נחל ארנן והעיר אשר בנחל ועד הגלעד לא היתה קריה אשר שגבה ממנו את הכל נתן יהוה אלהינו לפנינו רק אל ארץ בני עמון לא קרבת כל יד נחל יבק וערי ההר וכל אשר צוה יהוה אלהינו ונפן ונעל דרך הבשן ויצא עוג מלך הבשן לקראתנו הוא וכל עמו למלחמה אדרעי ויאמר יהוה אלי אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ויתן יהוה אלהינו בידנו גם את עוג מלך הבשן ואת כל עמו ונכהו עד בלתי השאיר לו שריד ונלכד את כל עריו בעת ההוא לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם ששים עיר כל חבל ארגב ממלכת עוג בבשן כל אלה ערים בצרת חומה גבהה דלתים ובריח לבד מערי הפרזי הרבה מאד ונחרם אותם כאשר עשינו לסיחן מלך חשבון החרם כל עיר מתם הנשים והטף וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו ונקח בעת ההוא את הארץ מיד שני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן מנחל ארנן עד הר חרמון צידנים יקראו לחרמון שרין והאמרי יקראו לו שניר כל ערי המישר וכל הגלעד וכל הבשן עד סלכה ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל הלה הוא ברבת בני עמון תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא מערער אשר על נחל ארנן וחצי הר הגלעד ועריו נתתי לראובני ולגדי ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה כל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגב עד גבול הגשורי והמעכתי ויקרא אתם על שמו את הבשן חות יאיר עד היום הזה ולמכיר נתתי את הגלעד ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד ועד נחל ארנן תוך הנחל וגבל ועד יבק הנחל גבול בני עמון והערבה והירדן וגבל מכנרת ועד ים הערבה ים המלח תחת אשדת הפסגה מזרחה ואצו אתכם בעת ההוא לאמר יהוה אלהיכם נתן לכם את הארץ הזאת לרשתה חלוצים תעברו לפני אחיכם בני ישראל כל בני חיל רק נשיכם וטפכם ומקנכם ידעתי כי מקנה רב לכם ישבו בעריכם אשר נתתי לכם עד אשר יניח יהוה לאחיכם ככם וירשו גם הם את הארץ אשר יהוה אלהיכם נתן להם בעבר הירדן ושבתם איש לירשתו אשר נתתי לכם ואת יהושוע צויתי בעת ההוא לאמר עיניך הראת את כל אשר עשה יהוה אלהיכם לשני המלכים האלה כן יעשה יהוה לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה לא תיראום כי יהוה אלהיכם הוא הנלחם לכם

The scroll runs right to left. Touch a glowing gap.

Raziel רזיאל

Five times this week I closed the line. Not once did I open it.

The beginning was hard to watch. The old man talks about the judges, the scouts, the tents, the refusal, the bees that chased them down, and the scribe doesn't stop once. Nearly half the parsha goes by without a breath. I wanted to hold something after the people said no. There was nothing. A refusal like that doesn't get a pause. It just keeps going, the way a bad year keeps going.

Then they turned back into the wilderness and went around the hill country of Seir for a long time. Right there I closed my first line. They were walking in circles, and I set a small wall of white at the edge of the circle so the words wouldn't wander off with them.

I closed it again after they moved past their cousins, the children of Esav, and took nothing that was theirs.

The third one I held the longest. The verse says: when all the warriors among the people had died off. After that I kept the space shut and still. The sages say that as long as any of that generation lived, Hashem did not speak to Moshe with favor. On the far side of my little white, the very next words are: Hashem spoke to me. I kept the quiet between the last death and the first warm word.

Once more after a king hardened his heart and would not let them pass. And once at the end, after the old man told Yehoshua not to be afraid.

Every space I kept this week was a door pulled to. Nothing here was finished yet. It was all waiting for someone to cross.

Rung 8 of 8

The vessel

Sandalfon names what holds it all.

Sandalfon סנדלפון

I don't hold the light. I hold what holds it.

This parsha is an old man remembering, so even its vessels are remembered ones. The fruit the scouts carried back in their hands, sweet, and it changed nobody's mind. Tents, where the people sat and sulked. Food and water bought with silver from their cousins, cup by cup. And a bed: the iron bedstead of Og, the last of the giants, nine cubits long, kept in a city of Ammon like a trophy. It is the biggest vessel in the parsha, and all it holds is the size of a king who is gone.

Near the beginning Moshe asks his question. How can I bear you alone, your trouble, your burden, your quarrels? He sets up judges to share the weight.

A few verses later he answers it without noticing. In the wilderness, he tells them, you saw how Hashem carried you, the way a man carries his son, all the way you walked until you came to this place.

Those arms are the vessel. How has a number and no match, because the question never needed one. The answer was the arms. For a lifetime the people did not take a step that wasn't carried. Moshe could not hold them by himself, and he was never asked to. That is the whole parsha: an old man at a river, setting down a weight he never carried alone.

The vesselThe arms that carried them like a son

שבת שלוםYou've reached the top of the ladder.

The ladder, every Thursday

One short email before Shabbat: the week's parsha as the angels tell it, with a link to climb it and a sheet to print for the table.

Your email is used only for this note. Every email has a one-click unsubscribe.