Angels' Torah logoAngels' Torah

Bamidbar · All parshiot

בלקParshat Balak

Numbers 22:2-25:9

A note: this is a creative reading, a drash offered as a way into the text. It does not claim to be what the angels actually say.

Begin on the ground

Rung 1 of 8

The story

What happens, plainly.

Balak son of Tzippor, king of Moav, sees how many Israelites are camped on his border and is afraid. With the elders of Midian he sends for Bilaam, a seer, to curse them. G‑d tells Bilaam not to go, because the people are blessed; when Balak sends more honored princes, G‑d lets him go on condition that he says only what he is told. On the road an angel with a drawn sword blocks the way three times; the donkey sees it and turns aside, Bilaam beats her, G‑d opens her mouth and she speaks, and then Bilaam's eyes are opened. Three times Balak builds seven altars, and three times Bilaam opens his mouth and blesses instead of cursing: a people that dwells alone, a people that rises like a lion, how good are your tents Yaakov. Balak strikes his hands together in anger and tells him to go home, and before he goes Bilaam speaks once more, unasked, of a star that goes out of Yaakov. Then at Shittim the people sin with the women of Moav and bow to Baal Peor, a plague breaks out, Pinchas kills an Israelite man and a Midianite woman, and the plague stops, after twenty-four thousand have died.

Rung 2 of 8

Ein Yaakov

What the sages of the Talmud saw.

The sages say the Holy One is angry for a single moment each day, a sliver of an hour, and no creature can find that moment except Bilaam, who "knows the knowledge of the Most High." They ask how a man who did not understand his own donkey could know the mind of the Most High, and answer that he knew only how to find that moment of anger. So the prophet Micah tells Israel to remember Balak's plan and know G‑d's kindness: all the days Bilaam was waiting, G‑d held back His anger, and Bilaam had to say, How can I curse whom G‑d has not cursed?

Berakhot 7aEin Yaakov (Glick Edition), Berakhot 1:32

Rabbi Yochanan reads Bilaam's blessings backwards to find the curses he meant to say. He meant to say Israel would have no houses of prayer and study, and was made to say, How good are your tents, Yaakov; that the Shekhinah would not rest on them, and said, your dwelling places, Israel. Rabbi Abba bar Kahana adds that every one of those blessings later turned back into a curse except the one about the houses of prayer and study. Just before this, on the same daf (Ein Yaakov 11:94), the sages say that for the forty-two offerings Balak brought, even with a bad purpose, he merited that Ruth would come from him.

Sanhedrin 105bEin Yaakov (Glick Edition), Sanhedrin 11:96

Rung 3 of 8

The Zohar

The mystical reading.

The Zohar reads Balak and Bilaam as masters of the side opposite holiness. Balak, "son of Tzippor", the bird, worked all his magic through a bird, until one day it flew off and came back with a flame burning its wings, and then he saw Israel and was afraid. Bilaam's town Pethor is named for the table he laid there for the evil spirits, and the Zohar sets it against the holy table of the Mishkan. When he boasted that he knew "the knowledge of the Most High", it was true only of the lower crowns he was bound to. The "E‑lohim" who came to Bilaam at night, the Zohar says, was an angel from the side of stern judgment (what kabbalah calls ). Bilaam loaded his donkey with every enchantment he knew, so the Name sent an angel of mercy to stand in the road and undo them; Rabbi Abba says this angel left his own work to do another's, because sinners turn mercy into judgment. That is why there is no enchantment in Yaakov: the Name his G‑d is with him.

Touch a lit word to find it on the tree.

KeterChochmahBinahChesedGevurahTiferetNetzachHodYesodMalchut

Rung 4 of 8

The numbers

The letters stop being words.

  1. Malach, angel

    מלאך

    Malach, angel equals 91

    = אמן amen

    Sefer HaKanah 86:5

    The angel standing in the road with a drawn sword.

  2. Midian

    מדין

    Midian equals 104

    = 4 × 26, the Name 4 times

    = the number of verses in this parsha

    The elders of Midian join the call for the curse, and a Midianite woman stands at the parsha's end. The parsha has 104 verses.

  3. Balak

    בלק

    Balak equals 132

    No confident match yet.

  4. Bilaam

    בלעם

    Bilaam equals 142

    No confident match yet.

  5. Aton, she-donkey

    אתון

    Aton, she-donkey equals 457

    No confident match yet.

Every value is computed from the Hebrew letters by code: aleph is 1, yud is 10, kuf is 100, tav is 400, and final letters keep their ordinary value. A match appears only when it is well known. Nothing is invented.

Rung 5 of 8

The angel's telling

The story as the angels tell it.

1:25

A king looked out and saw a people camped near his border, more than he could count, and he was afraid of them. He sent elders to a seer in a far country: come and curse them for me, because whoever you curse is cursed.

The seer said, stay the night. In the night he was told: do not go, they are blessed. The king sent more princes and promised more honor. The second night he was told: go, but say only the word you are given.

In the morning he saddled his own donkey. On the road an Amen stood in the way with a sword in its hand. The donkey saw it. The seer did not. Three times she turned aside, and three times he beat her. Then her mouth was opened, and she asked him why. Then his eyes were opened, and he saw the Amen standing in the road.

The king built altars on three heights, seven on each. Each time the seer opened his mouth to curse, a blessing came out of it. How good are your tents, Yaakov. The king struck his hands together and sent him away, and on his way out the seer said one more thing: a star will go out of Yaakov.

Then the people did to themselves what the seer could not do to them. They went after the daughters of the land and bowed to their god, and a plague went through the camp until a priest, the grandson of the first priest, stood up and stopped it.

The angels say every curse in this parsha had to pass an Amen standing in the road, and nothing reached the tents without being turned into a blessing first. Only the harm the people chose for themselves got through, and even that was stopped by one of their own.

Rung 6 of 8

The angel sages debate

Four angels argue over their Torah.

Michael from kindness

“The angel in the road is 91, amen. He stood there to say yes to Israel before anyone could say no. Even his sword was kindness: it stopped a man before he could finish his curse.”

Gavriel from strength

“Balak is 132 and Bilaam is 142, and neither one lands on anything. A king and a seer, twenty-one altars between them, and the Name gave their names nothing to hold. A limit is a mercy too, when it is placed on the one who wants to curse.”

Raphael from healing

“Midian is 104, the Name four times over, and the parsha is 104 verses long. Even the people who came to destroy Israel are measured out by the Name. Mercy and limit were the same act: the sword in the road was an amen.”

Uriel from light

“The donkey is 457 and no word answers it. She had no title and no altar, and she was the only one on that road who could see. From above, the one who sees is the one with nothing to protect.”

They stand where the bedtime Shema places them: Michael on the right, Gavriel on the left, Uriel ahead, Raphael behind.

Rung 7 of 8

The spaces

Raziel reads the white.

Balak has two open spaces and no closed spaces in 104 verses.

  • Open after Numbers 24:25
  • Open after Numbers 25:9, the end of the parsha

From Sefaria's text of the Torah according to the Masorah. An open space (petuchah) leaves the rest of the line empty; a closed space (setumah) is a gap inside the line.

וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו כלחך השור את ירק השדה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא וישלח מלאכים אל בלעם בן בער פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרא לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא ישב ממלי ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבאו אל בלעם וידברו אליו דברי בלק ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר יהוה אלי וישבו שרי מואב עם בלעם ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי הנה העם היצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם כי מאן יהוה לתתי להלך עמכם ויקומו שרי מואב ויבאו אל בלק ויאמרו מאן בלעם הלך עמנו ויסף עוד בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה ויבאו אל בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן צפור אל נא תמנע מהלך אלי כי כבד אכבדך מאד וכל אשר תאמר אלי אעשה ולכה נא קבה לי את העם הזה ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי יהוה אלהי לעשות קטנה או גדולה ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה יסף יהוה דבר עמי ויבא אלהים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו וילך עם שרי מואב ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו והוא רכב על אתנו ושני נעריו עמו ותרא האתון את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את האתון להטתה הדרך ויעמד מלאך יהוה במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה ותרא האתון את מלאך יהוה ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר ויסף להכתה ויוסף מלאך יהוה עבור ויעמד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאול ותרא האתון את מלאך יהוה ותרבץ תחת בלעם ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל ויפתח יהוה את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך ותאמר האתון אל בלעם הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא ויגל יהוה את עיני בלעם וירא את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלפה בידו ויקד וישתחו לאפיו ויאמר אליו מלאך יהוה על מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים אולי נטתה מפני כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי ויאמר בלעם אל מלאך יהוה חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך ועתה אם רע בעיניך אשובה לי ויאמר מלאך יהוה אל בלעם לך עם האנשים ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אתו תדבר וילך בלעם עם שרי בלק וישמע בלק כי בא בלעם ויצא לקראתו אל עיר מואב אשר על גבול ארנן אשר בקצה הגבול ויאמר בלק אל בלעם הלא שלח שלחתי אליך לקרא לך למה לא הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך ויאמר בלעם אל בלק הנה באתי אליך עתה היכל אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר וילך בלעם עם בלק ויבאו קרית חצות ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים ויעש בלק כאשר דבר בלעם ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח ויאמר בלעם לבלק התיצב על עלתך ואלכה אולי יקרה יהוה לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך וילך שפי ויקר אלהים אל בלעם ויאמר אליו את שבעת המזבחת ערכתי ואעל פר ואיל במזבח וישם יהוה דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר וישב אליו והנה נצב על עלתו הוא וכל שרי מואב וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם יהוה כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו ויאמר בלק אל בלעם מה עשית לי לקב איבי לקחתיך והנה ברכת ברך ויען ויאמר הלא את אשר ישים יהוה בפי אתו אשמר לדבר ויאמר אליו בלק לך [לכה ]נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכלו לא תראה וקבנו לי משם ויקחהו שדה צפים אל ראש הפסגה ויבן שבעה מזבחת ויעל פר ואיל במזבח ויאמר אל בלק התיצב כה על עלתך ואנכי אקרה כה ויקר יהוה אל בלעם וישם דבר בפיו ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר ויבא אליו והנו נצב על עלתו ושרי מואב אתו ויאמר לו בלק מה דבר יהוה וישא משלו ויאמר קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפר לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל יהוה אלהיו עמו ותרועת מלך בו אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה ויאמר בלק אל בלעם גם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו ויען בלעם ויאמר אל בלק הלא דברתי אליך לאמר כל אשר ידבר יהוה אתו אעשה ויאמר בלק אל בלעם לכה נא אקחך אל מקום אחר אולי יישר בעיני האלהים וקבתו לי משם ויקח בלק את בלעם ראש הפעור הנשקף על פני הישימן ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילם ויעש בלק כאשר אמר בלעם ויעל פר ואיל במזבח וירא בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין נאם שמע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים עלי מים יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד ויאמר בלעם אל בלק הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דברתי לאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי יהוה לעשות טובה או רעה מלבי אשר ידבר יהוה אתו אדבר ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל וירד מיעקב והאביד שריד מעיר וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך כי אם יהיה לבער קין עד מה אשור תשבך וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר וגם הוא עדי אבד ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם בלק הלך לדרכו וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יהוה בישראל ויאמר יהוה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף יהוה מישראל ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף

The scroll runs right to left. Touch a glowing gap.

Raziel רזיאל

This week I had almost nothing to hold. Two open lines, that is all, and I want you to see where they fall.

From the moment Balak looks out and is afraid, the scribe does not lift his pen. Not when the elders travel. Not when the donkey lies down under him. Not between the three sets of seven altars, not between the blessings. I kept waiting for a break after the donkey spoke. There wasn't one. I wanted one after How good are your tents. Nothing.

Then I understood. A curse is something that needs a gap. It needs a moment where nobody is watching, the one moment the sages say the seer knew how to find. So I gave him none. From the king's fear to the seer going home, it is one long piece of writing with no white in it, and he never found a place to put a curse down.

The first white I kept came after Bilaam went home and Balak went his way. A whole open line. Two men walked off in opposite directions and I let the road be empty for a moment.

Then the people went to Peor, and the plague came, and Pinchas stood up. Nine verses, quick. And at the very end, after the number of the dead, I opened the last line and left it open. The story isn't finished there. It goes on into the next parsha, where the Name speaks about the one who stopped the plague. I held the space open so he could walk through it.

Rung 8 of 8

The vessel

Sandalfon names what holds it all.

Sandalfon סנדלפון

I don't hold the light. I hold what holds it.

This parsha is crowded with vessels that wanted to hold harm. Twenty-one altars, each with a bull and a ram, built on high places to hold a curse. A saddle on a donkey that the Zohar says was loaded with every enchantment the seer knew. A house full of silver and gold, which Bilaam said he could not take even if Balak gave it to him.

And there are the tents. How good are your tents, Yaakov. The sages say those tents are the houses of prayer and study, and that this is the one blessing that never turned back.

But the vessel that holds this parsha is the mouth. The donkey's mouth was opened by the Name, and it held a question. The seer's mouth was where the Name put a word, again and again, and it came out blessing every time. He owned the mouth. He did not own what was in it.

Balak has a number that lands on nothing, and so does Bilaam. Their names hold no meaning I can find. That is how it should be. They tried to make a vessel for a curse and they had nothing in them to pour. The Name filled the seer's mouth from outside, and a blessing came out of the one place that was built to curse. A vessel isn't what it was made for. It's what it ends up holding.

The vesselThe mouth

שבת שלוםYou've reached the top of the ladder.

The ladder, every Thursday

One short email before Shabbat: the week's parsha as the angels tell it, with a link to climb it and a sheet to print for the table.

Your email is used only for this note. Every email has a one-click unsubscribe.